בימי הרווקות שלי – גללתי קילומטרים בטינדר (וזה היה מייאש!)
כל כך הרבה אפשרויות וכלום לא מתפתח…
דייט אחרי דייט, אכזבה אחרי אכזבה.
משהו קרה ברגע ששיניתי גישה. ובמקום לחפש את אב ילדיי (כמה לחץ), החלטתי פשוט ליהנות מהשלב המוזר הזה.
להיפגש לדייט עם אפס ציפייה ורק להינות מהאפשרות לשבת לקפה ולשמוע על חייו של מישהו (בידיעה שמתישהו אהיה בזוגיות וזה כבר לא יקרה)
פתאום הצלחתי להינות מהרגע ולחוות כל דייט כהרפתקאה.
כשמשחררים את הלחץ ומקבלים את הרגע, הכל הופך למהפנט והפירות מגיעים בזמן שלהם.
אגב, היום בדיוק עברתי לגור עם בן זוג!
והדרך שעברתי גורמת לי להעריך אותו אפילו יותר.
כתיבת תגובה