ממש לא נולדתי מר גמיש
כשאני אומרת את זה לתלמידים שלי אני רוצה שיבינו כמה שאני לא שופטת, מבינה ורואה את הדרך שהם מסוגלים לעבור.
אז נכון שהיום אומרים עלי שאני גמישה.
אבל מבפנים אני עדיין מזדהה עם האנשים שמעיזים לראשונה להצטרף ליוגה, מתבלבלים ולא גמישים.
כי אני מאמינה ויודעת שאם הם יתמידו הם יראו שינוי, יותר ממה שהם מסוגלים להאמין
התהליך שלי פתח לי את הראש
גרם לי להאמין בעצמי
ואגב…גם היום אני מרשה לעצמי להגיע למרחבים בהם אני שוב חוזרת להיות קלמזית (ריקוד למשל!) אבל אני כבר פחות מתרגשת…
מתוך ידיעה שהקלאמזיות שלי לא מעידה על מי שאני (כי זה תיכף הולך להשתנות) ומתוך הבנה שזה מפתח את הביטחון ואת המח שלי, מאפשר לי לחוות עוד ממני.
כתיבת תגובה